פורסם ב-

מיינדפולנס משפר את איכות השינה

 

מיינדפולנס משפר את איכות השינה

כשאנחנו ישנים שינה טובה ומספקת אנחנו מתפקדים טוב יותר ואיכות החיים שלנו עולה. אין כמו שינה טובה. איכות השינה משפיעה באופן דרמטי על הבריאות שלנו מבחינה קוגניטיבית, נפשית ופיזית. לצערנו, אורח החיים המודרני מקשה עלינו להשיג את כמות ואיכות השינה הנדרשות לגוף ולנפש. סטטיסטיקות עדכניות מראות שבקרב האוכלוסיה הבוגרת בין שליש לחצי מהאנשים סובלים מחוסר שינה כרוני. בנוסף, אחוזים גבוהים מהאוכלוסיה הכללית מדווחים על קשיים בהירדמות, יקיצות מרובות במהלך הלילה ובעיות שינה נוספות. רבים מאיתנו מחפשים ייעוץ, טיפול תומך או משתמשים בתרופות. מחקרים קליניים מתחום השינה מראים את התרומה של תרגול מיינדפולנס בהתמודדות עם בעיות שינה. ההשפעות המדוברות מורגשות בטווח הקצר – בו ניתן לראות שיפור בזמן ההירדמות ועלייה באיכות השינה – ובטווח הארוך – בשיפור איכות החיים הנלווית לכך.

מה קורה כשאנחנו לא ישנים מספיק?

אנחנו מבלים בערך שליש מהחיים שלנו בשינה, והשינה חיונית להישרדותנו. מחקרים בחסך שינה שנעשו על בעלי חיים, מצביעים על ההשלכות החמורות של היעדר שינה; מחסור בשינה מדכא את המערכת החיסונית ובמקרים קיצוניים עשוי להוביל למוות. השינה נדמית אולי כמצב סטטי וחסר פעילות, אבל היום יודעים שבזמן השינה המוח פעיל ודינמי. במהלך השינה מתבצעת עבודת תחזוקה במערכת העצבים, כדי לשמור על תפקודה התקין. גם המערכת החיסונית פעילה יותר, מתרחשת החלמה של רקמות, מתגבשים זיכרונות ועוד.
אורח החיים המערבי מקשה מאוד על שינה טובה ואיכותית. עומס מטלות, מתח רב, תאורה בשעות החשכה וחשיפה מוגברת למסכים מתקיימים בכל משק בית מודרני ופוגעים בשנתנו. הזמינות הבלתי פוסקת, ההצפה של טקסטים, מיילים, שיחות ופוסטים ברשתות החברתיות, מתרחשת 24/7. הנפש שלנו לא מקבלת מנוח מאינפורמציה הדורשת עיבוד. אנחנו נוטים לחשוב שוב ושוב על עניינים מטרידים, מתוך ניסיון ״לפתור״ בעיות ולחצים. קשיי הירדמות ושינה נגרמים גם כתוצאה ממקור פיזי (מחלות, כאבים כרוניים, עודף משקל וכד׳) וגם ממקור נפשי, כמו חרדה או דיכאון. בעיות שינה שאינן מטופלות או חסך בשעות שינה יכולים להצטבר לעייפות כרונית הכוללת ירידה בתפקוד הכללי, ירידה בתפקוד של המערכת החיסונית, עלייה במשקל, עלייה בסיכון למחלות לב ועוד.

מיינדפולנס ושינה

בעשורים האחרונים הצטברו אלפי מחקרים קליניים שמאשרים את יעילות תרגול מיינדפולנס בהגברת רווחה נפשית ופיזית באופן כללי, ולא מעט מחקרים מראים באופן ספציפי שמיינדפולנס יכול גם לסייע בשיפור איכות השינה. מחקר קנדי משנת 2008 בדק למעלה מ-300 איש ואישה, וגילה כי קיים קשר ישיר בין תרגול מיינדפולנס לבין רווחה נפשית ופיזית ואיכות שינה גבוהה. מחקר נוסף, שנעשה עם מבוגרים, מצא שתרגול מיינדפולנס משפר את איכות השינה וכתוצאה מכך את איכות החיים. במסקנות המחקר נרשמה ירידה ברמות דיכאון, חרדה, לחץ ועייפות. התערבויות מיינדפולנס במסגרת העבודה גם תורמות לאיכות השינה. מחקר הולנדי מצא שתרגול מיינדפולנס, אפילו בן כמה דקות, במהלך יום העבודה יכול לשפר את איכות ומשך השינה.

סיכום

שינה איכותית היא הכרחית לתפקוד תקין של המוח והגוף. עם עדויות מחקריות שהולכות ומצטברות לאורך השנים, אפשר לומר שתרגול מיינדפולנס הוא כלי יעיל, טבעי וחסכוני להירדמות קלה יותר ולאיכות שינה גבוהה יותר. מיינדפולנס מאפשר לנו לפתח את היכולת האנושית הטבעית של תשומת לב נינוחה ובכך עוזר להתגבר על דפוסים קוגניטיביים/ התנהגותיים הפוגעים בשינת לילה טובה. התרגול מזמין תחושה של רוגע, גמישות מוחית וקבלה בלתי שיפוטית המשפיעות לחיוב על בריאותנו הנפשית והגופנית. כמובן שאחרי לילות בהם אנחנו ישנים טוב יותר נוכל להרגיש ערניים יותר ביום שאחרי, והסיכוי ליום נעים עולה. אפשר כבר היום להתחיל לתרגל מיינדפולנס ולישון טוב יותר, ובשני המקרים – יפה שעה אחת קודם.
מצרפים ווידאו אינפורמטיבי קצרצר המסביר בפשטות מדוע שינה איכותית חשובה כל כך לרווחה הנפשית שלנו:

 

פורסם ב-

תרגול מיינדפולנס מפחית שיפוטיות

תרגול מיינדפולנס מפחית שיפוטיות

כיצורים בעלי מוח המסוגל לבצע פעולות חשיבה והערכה אנחנו שופטים כל פעולה, כל סובייקט וכל אובייקט, לטוב ולרע. יכולת ההבחנה שלנו היא כלי בעל ערך ממשי בחיינו, היא מסייעת לנו להבחין ולתכנן קדימה, להישמר מפני אירועים לא נעימים ומקדמת את האנושות בכל תחום אפשרי, אך היא גם פעמים רבות מובילה אותנו לראייה שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות כפי שהיא. למשל, כשאנחנו פוגשים אדם לראשונה, ישר יעלה רושם, חיובי או שלילי, ולעיתים קרובות הרושם מתקבע ומעוות את התמונה המלאה, את המציאות. ביקורת עצמית וחיצונית מאוזנת מסייעת לנו כפרטים ללמוד, להפנים ולהשתפר כבני אדם. לעומת זאת, עודף ביקורתיות ושיפוטיות יכולים להוביל לפעולה ההפוכה בדיוק – עודף ביקורתיות פוגע ביכולות שלנו ומחליש אותנו. בתרגול מיינדפולנס אנחנו לומדים דרך מובנית ויעילה לווסת את הביקורת והשיפוטיות, ביננו לבין עצמנו ובינינו לבין המשפחה והחברים שלנו. החברה המערבית בה אנו חיים היא חברה מאוד הישגית. מגיל צעיר רבים מאיתנו לומדים לחשוב ולהאמין שאם נכעס על עצמנו, ננזוף בעצמנו ונבקר את עצמנו, ה׳דיבור הפנימי׳ הזה יגרום לנו להשתפר ולהגיע להישגים טובים יותר: להתמיד באימונים בחדר הכושר, להפסיק לעשן, לעבור בהצלחה את ראיון העבודה, ובעצם כמעט כל דבר שאנחנו רוצים להצליח בו. מחקרים עדכניים מראים שכדי להגיע לתוצאות מיטביות עדיף שפשוט נהיה טובים יותר לעצמנו. המחקרים האחרונים בתחום עוזרים לנו להבין שביקורת עצמית היא כלי שימושי, כל עוד היא לא יוצאת מאיזון. יש הבדל בין מצבים בהם אנחנו בוחנים את מעשינו והישגינו באופן מכבד ויחסי, לפעמים מרוצים ולפעמים פחות, ואז חושבים איך נוכל להשתפר, לבין מצבים שבהם הביקורת נעשית טורדנית והופכת לגינוי עצמי או להלקאה עצמית. אותן שתי נטיות ברורות קיימות אצלנו – ביקורת עצמית, וסליחה או קבלה עצמית. במצב מאוזן ובריא הביקורת העצמית מווסתת על ידי הכרה באיכויות שבנו. ביקורת מופרזת, לעומת זאת, גורמת לנו להאמין שלא התאמצנו מספיק גם כשעשינו כל מה שניתן, שאנחנו לא מוכשרים מספיק, שאנחנו לא מושלמים, כלומר אנושיים… לעיתים נשים לב שמידה גבוהה של ביקורת ושיפוטיות יעלו רגשות כמו בושה, אשמה ועצב, כלפי מה שאנחנו עושים, כלפי עצמנו. רובם המכריע של בני האדם, ואפילו חלק גדול מבעלי החיים, מבינים את הערך בקשרים בינאישיים, ורואים את היתרונות בהתנהגות חיובית בהקשרים חברתיים. לפעמים אנחנו מנסים לייצר חוויות טובות עם הסביבה שלנו ומתאמצים, מאוד, בזמן שבפנים מתחוללת סערה של ביקורת ושיפוט. ביקורתיות ושיפוטיות אף פעם לא נשארות רק במרחב הפנימי, הן מהדהדות ומשפיעות על התקשורת הבינאישית שלנו, על החוויות החברתיות שלנו. בבסיס מערכות יחסים בריאות קיימת יכולת לאזן ביקורת ושיפוט ולהרחיב יכולות הקשבה. כשאנחנו מתרגלים מיינדפולנס, תרגול שמכוון לתהליך פרטני ואינטימי, נהיה עדים ל"תופעת לוואי" של שינויים מיטביים גם בתקשורת הבינאישית שלנו.

תרגול מיינדפולנס מצמצם שיפוטיות

בתרגול מיינדפולנס אנחנו מאמנים את תשומת הלב, ומתבוננים, בין השאר, על מה שעובר לנו בראש, במחשבות. כשאנחנו מפנים את תשומת הלב למחשבות אפשר לשים לב לאותו ׳דיבור פנימי׳ שמתרחש ללא הרף, גם במצבים הכי פשוטים, זניחים ויומיומיים. הדיבור הפנימי הזה הופך סוער כשדברים לא מסתדרים כמו שרצינו; כשאנחנו מאחרים לפגישה, כשאנחנו לא מוצאים את המפתחות לבית, או כשמישהו אחר לא מסכים איתנו, ואנחנו הרי צודקים… באותם רגעים, מהן המחשבות שעוברות לנו בראש? הרבה פעמים יעלה ניחוח ביקורתי, ״אוף, שוב פעם זה קורה לי״ או ״אוי, אני כזאת גרועה״, אולי המחשבות יופנו לאדם אחר "הוא פשוט @#!%". בזכות התרגול אנחנו שמים לב לאופן שבו אנו פונים לעצמנו ולאחרים. אנחנו נעשים ערים לדפוסי מחשבה שמקשים עלינו, או שפוגעים בנו. בכך אנו מייצרים אפשרויות בחירה טובות יותר, כמו אפליה מתקנת לתודעה שמוטה על פי רוב לשלילי. המחשבות ימשיכו לעלות, ובזכות הבהירות שמגיעה עם התרגול אנחנו מטפחים גישה בריאה יותר, אנחנו פחות מזוהים ותגובתיים לדפוסי המחשבה שעולים (Kabat-Zinn, 1982). בנוסף, בתרגול מיינדפולנס אנחנו מתרגלים התבוננות לא שיפוטית – בנשימה, בתחושות הגוף, בצלילים שמסביבנו. למעשה, בכל מה שנקלט בתודעה. זה ממש אימון מנטלי מרגע לרגע שמפתח ומחזק את היכולת להתבונן מבלי לשפוט באופן מיידי ואוטומטי, כמו שאנחנו רגילים. באמצעות המודעות שאנחנו מפתחים, אנחנו מייצרים לעצמנו סוג של עוגן במקום להיסחף בתוך ההתרחשויות (Kabat-Zinn, 1982). הפניית תשומת הלב אל המחשבות שעולות, ובתוכן מחשבות ביקורתיות, מאפשרת לנו לראות שהן בסך הכל דעות, על עצמנו או על אנשים או על דברים אחרים. אנחנו מבינים הלכה למעשה שלא מדובר בעובדות ודאיות. דעות שעשויות להיות נכונות במידה, אך עלולות להיות גם מוגזמות במידה רבה או פשוט שגויות. אנחנו יצורים חברתיים, זה ברור, תלויים בקשר בינאישי בחיי היומיום שלנו, גם אם ננסה להימנע מכך. בתרגול מיינדפולנס מתפתחות יכולות של חמלה ואדיבות, גם כלפי עצמנו וגם כלפי אחרים כ״תופעת לוואי״   Braehler et al, 2013), (Neff, 2003 יחס של חמלה, קבלה, אמפתיה, סליחה ואהבה שמופנה פנימה ובו בעת רואה את האנושיות המשותפת בקשר עם אחרים (Neff,2003, Braehler et al, 2013 , Judge et al, 2012) אנחנו מכוונים לפגוש את עצמנו ללא ביקורת עצמית, ללא גינוי והלקאה Lynch et al, 2006)). מפתחים את היכולת להיות רכים ואדיבים עם עצמנו גם כאשר הדברים אינם מסתדרים כמו שציפינו או רצינו, את היכולת לראות את עצמנו כאנושיים, ולכן לא מושלמים. יש בנו גם את הצדדים והתכונות שאנחנו פחות אוהבים. אנחנו לא יוצאי דופן בכך. כל האנשים הם כאלה – קשיים וכשלונות הם חלק מהחוויה האנושית, חלק מהמציאות.

לסיכום

תרגול מיינדפולנס מאפשר לנו להפחית את הנטייה הטבעית הקיימת אצל רבים מאיתנו לעודף ביקורתיות ועודף שיפוטיות, במיוחד כלפי עצמנו, ובהרחבה זולג ומשפיע על קשרים בינאישיים. התרגול עוזר לנו לטפח התבוננות רחבה יותר במציאות, כזו שמכילה בד בבד גם את החיובי וגם את השלילי, מבלי להירתע ממה שאנו רואים או להיסחף איתו יותר מדי. מיינדפולנס עוזר לנו להעריך את עצמנו על האיכויות הקיימות בנו, ומאפשר לנו להתרכז יותר במוטיבציה ובמאמצים שלנו ולא רק בתוצאות. התרגול מלמד אותנו, באופן מעשי ולא רק כרעיון, לראות גם את ׳חצי הכוס המלאה׳ – להרחיב את אפשרויות הבחירה שלנו, ולהתמקד במה שיהיה מיטיב עבורנו. בדרך זו אנחנו מאפשרים לעצמנו רמות גבוהות יותר של קבלה עצמית ואושר, וחיים פנימיים נעימים יותר, עם יותר הרמוניה וסיפוק.
פורסם ב-

מיינדפולנס – אימון של התודעה

חדשים לתחום? בודאי אמרתם או שמעת אמירות כמו: ״אני לא בטוח שזה בשבילי״, ״אני לא טובה בזה״, ״אני לא מצליח לשבת בשקט״. מיינדפולנס זה אימון של התודעה, וכמו כל אימון – ככל שמתרגלים יותר, מתחזקים יותר. אם שמנו לב שהתודעה נדדה סימן ששמנו לב, שאנחנו על הגל…
שוב ושוב, זה התרגול שלנו, ככה אנחנו מחדדים את היכולת להיות כאן, ברגע הזה.
מוזמנים להציץ בסרטון החביב של Happify שמספר בדרך קלילה וברורה מה זה תרגול מיינדפולנס.

פורסם ב-

צמצום ימי מחלה באמצעות תרגול מיינדפולנס

צמצום ימי מחלה באמצעות תרגול מיינדפולנס

בשנים האחרונות חלה עלייה מובהקת במימוש ימי מחלה במקומות עבודה. כך למשל, בארץ, בעשור האחרון אנו עדים לזינוק של 120% בפידיון ימי מחלה בשוק הפרטי. באופן ספציפי, בשנת 2000 עובדים נטלו שלושה ימי מחלה בשנה בממוצע, לעומת 6.2 ימי מחלה בשנת 2019 (סקר עוקץ מערכות עבור ״ממון״ ו-(ynet). העליה החריפה הזו פוגעת ביעילות ובתפוקת התוצר הארגוני ומסמנת חולשה בתרבות הארגונית. הקפיצה במימוש ימי המחלה עשויה להיות פועל יוצא של פגיעה בחיסון הפיזיולוגי, של שחיקה ושל זיקה נמוכה לארגון, של שינויים מנהלתיים ומוטיבציה ירודה למלא את התפקיד המקצועי בצורה ראויה. כך או אחרת, מצב כזה אינו אידיאלי, בלשון המעטה. נדרש שינוי משמעותי שמטרתו לעודד את העובד, להעניק תחושה של ערבות הדדית, בה הארגון פועל לטובתו והוא פועל לטובת הארגון. ארגונים מוכרחים לאפשר לעובדים לחזק את מערכת החיסון ואת היכולת שלהם להתמודד מנטלית עם עומס קוגניטיבי ורגשי. הטמעת הלך רוח של מיינדפולנס נותנת מענה לצרכים אילו.

תרגול מיינדפולנס מחזק את מערכת החיסון, גם הנפשית

מחקרים הבוחנים את יתרונות תרגול מיינדפולנס במסגרות עבודה מציעים כי עובדים החווים רמות סטרס נמוכות יותר נוטים לחלות פחות. מחקר אחד אף הראה כי בתקופת שפעת עונתית נמצא הבדל משמעותי בשכיחות התחלואה בין הקבוצה שתרגלה מדיטציה לבין קבוצת ביקורת. באופן ספציפי, 40 עובדים חלו בקבוצת הביקורת לעומת 27 בקבוצה שתרגמה מדיטציה. בנוסף, המשתתפים בקבוצת המדיטציה דיווחו על סימפטומים פחות חמורים באופן כללי, וכן נטלו בממוצע פחות ימי מחלה – 5 ימים בקבוצת המדיטציה בהשוואה ל-9 ימים בקבוצת הביקורת. לאחרונה, מצטברים מחקרים אשר מדגימים כי עובדים לוקחים ימי מחלה כאשר מערכת החיסון הפיזיולוגית נפגעת, למשל כשסובלים מחום או שפעת, אך לא רק. פדיון ימי מחלה מתרחש גם כתוצאה מפגיעה ביכולות החוסן המנטלי. מתוך 130 מיליון ימי מחלה שנתיים באנגליה, כ-70 מיליון נובעים ממתח, דיכאון וחרדה. יותר ממחצית ימי המחלה הניתנים מדי שנה נגרמים ממתח, דיכאון וחרדה בקרב עובדים (Lomas et al, 2017). העומס הגובר והשגרה האינטנסיבית במקומות העבודה בעשור וחצי האחרונים מדגישים את החשיבות הגבוהה בהגנה על משאבינו הנפשיים יחד עם הגופניים, שכן הם תלויים זה בזה.

מחקר מרתק שנערך בתחילת שנות ה-2000 בארה״ב מדגים את התלות בין הגוף והתודעה, ואת האופן שבו אימון מנטלי משפיע על ההגנה הפיזיולוגית. המשתתפים במחקר חולקו לשתי קבוצות; קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת. קבוצת הניסוי עברה קורס MBSR (mindfulness based stress reduction), אותו קורס רווח ומוכר, עליו אפשר לקרוא עוד בקישור הזה, שמהווה מעין תו תקן ללימודי מיינדפולנס ראשוניים. בתום הקורס, קיבלו שתי הקבוצות חיסון לשפעת. המשתתפים בקבוצה שלמדה ותירגלה מיינדפולנס פיתחו כמות גדולה יותר של נוגדנים לשפעת, גם במהלך הקורס (לאחר כ-4 שבועות) וגם לאחר מתן החיסון עם סוף הקורס. בנוסף, לאחר הקורס בוצעו סריקות מוחיות של משתתפי הניסוי באמצעות מכשיר fMRI. נצפתה פעילות מוגברת באזורי מוח שמאליים צידיים של האונה הפרונטלית בקרב ״קבוצת המיינדפולנס״. עד כמה שידוע פעילות מוגברת זו משויכת למדדי חרדה נמוכים יותר ועלייה במצב הרוח החיובי (Davidson et al, 2003).

לסיכום, העלייה בדרישות והשינויים בסביבה הארגונית לאורך השנים מחייבים אותנו לדאוג לעצמנו ולעובדי הארגון אחרת. אין מנוס מטיפוח אקטיבי של יכולות קוגניטיביות ונפשיות גבוהות יותר, כדי לאפשר התמודדות מיטיבה בשגרת העבודה היומיומית וכדי לחזק את המערכת החיסונית הפיזיולוגית והנפשית שלנו. מיינדפולנס הוא אחד התרגולים המועילים ביותר בהפחתת סטרס, חרדה ודיכאון ובחיזוק מערכת החיסון של הגוף. כשארגון דואג לשלום המועסקים שלו מתחזקת תחושת הערבות ההדדית בצוותים ואנו עדים לעלייה במוטיבציה ובשביעות הרצון ממקום העבודה ולמימוש מופחת של ימי מחלה.
פורסם ב-

תרגול מיינדפולנס -ד"ר ריצ'י דוידסון על שְׁלוֹמוּת

ד"ר ריצ'י דוידסון (Richie Davidson) על שְׁלוֹמוּת (wellbeing)

הרצאה מעניינת של ד"ר ריצ'י דוידסון על שְׁלוֹמוּת מתוך תחום הידע של מדעי המוח. 

לטענתו תרגול זו מילת מפתח, ככל שנתרגל יותר רמת השְׁלוֹמוּת שלנו תגדל בהתאמה.

ד"ר ריצ'י דוידסון הוא אחד מחוקרי המוח המובילים בעולם בנושא מיינדפולנס ורווחה נפשית.

פורסם ב-

הרלוונטיות של מיינדפולנס: למה כדאי לתרגל מיינדפולנס בחיי היום יום?

זה לא מאמר קליל. החיים הם לא תמיד קלילים, ולא תמיד קל להתמודד עם מה שהם מזמנים. לא פשוט לראות את כל מה שמתרחש בעולם, או בנפשנו. באופן ספציפי זה לא תענוג גדול להתבונן לעומק במגוון התופעות המאפיינות את החברה האנושית ובתהליכים ההרסניים שהאקולוגיה על פני כדור הארץ עוברת בקצב כה מואץ בעשורים האחרונים – או בקשר בין אלה לאלה. קל יותר לא לראות את הקשרים בין שינויים בדפוסי מזג אוויר למשל, לבין העלמתן של סביבות מחיה שונות, ובין תופעות כאלה לפעולות מעשי ידי אדם. למעשה, צריך חוסן נפשי אמיתי בכדי לראות את התמונה הגדולה ברורה ומפורטת בעיני רוחנו, מבלי לשקוע בדיכאון, בחרדה או בייאוש. הדבר נכון גם לכמה נושאים חברתיים-פוליטיים ברמה הארצית ובמישור הבינלאומי.

הרלוונטיות של מיינדפולנס בחיינו

תרגול מיינדפולנס עוזר לנו גם לראות ולהבין קשרים בין תופעות שונות (כמו היבטים שונים של פעילות אנושית והיבטים שונים של הדרדרות אקולוגית) וגם להכיל תחושות לא נעימות שעלולות לעלות מתוך ראיה צלולה שכזו לעומק הדברים. התרגול גם עוזר לפתח חוסן נפשי, שמאפשר להתמודד עם סוגיות כאלה ואחרות בצורה טובה ומיטיבה יותר, להפחית סטרס ולהימנע משחיקה, שעלולה ללוות עיסוק בסוגיות מורכבות שכאלה לאורך זמן. תרגול מיינדפולנס מלמד אותנו לעצור, להתבונן בבהירות במה שקורה, להכיל קושי, להתמודד טוב יותר עם סבל, להגדיל את היכולת להתעמק בדברים ואת היכולת לבחור בתגובה הולמת. התרגול מאפשר מידה גדולה יותר של גמישות פסיכולוגית, של תחושת שלוֹמוּת (well being) ומחזק את היכולת לראות את האחר ולגלות חמלה. אלפי מחקרים מדעיים נעשו בשנים האחרונות ברחבי העולם והראו את היתרונות הרבים הטמונים בתרגול מיינדפולנס. כשאנו בסטרס – ובאופן מצער סטטיסטית רובנו בסטרס כרוני – יש לנו קושי להביט לעומק הדברים או להרים את המבט אל האופק. היכולת להתבונן באופן רחב, לראות הקשרים ולראות לאן הדברים מתקדמים, היא מאד מצומצמת אם אנחנו בתחושת דחיפות קיומית מתמדת. באופן אירוני ניתן לטעון שסטרס – אותו מנגנון ביולוגי אבולוציוני שנועד לשפר את הסיכוי שלנו לשרוד – אחראי במידה מסוימת להרס סביבת המחיה שלנו ולפגיעה בסיכוי ההישרדות של המין האנושי, ואיתו כמובן מינים אחרים רבים מספור. אותו מרדף אחר סיפוק הצרכים הקיומיים שלנו, אותה נטייה לעבר ביטחון ונוחות – כשאינם מבוקרים – באים על חשבון מינים אחרים בהווה והדורות הבאים של המין שלנו… בין אם נתכוון לכך או לא, נראה שאחרינו המבול (לפחות מטאפורית). להכיר בסבל של עצמנו – בין אם הוא גדול או קטן – ולתת לו מענה מועיל, יכול להיות מאתגר עד מאד. הקשר של זה לצריכה המופרזת בעולם המערבי הוא הדוק. הצריכה שלנו לא עומדת ביחס הגיוני ליכולת של הפלנטה עליה אנו חיים לספק אותה באופן בר-קיימא, ונראה שחלק ניכר ממנה כמו נועד למלא איזה חוסר נפשי עמוק. ומכיוון שהחוסר הוא מנטאלי, הוא לא מתמלא באמת ע״י עוד מוצר או טיסה או ארוחה. הכאב והסבל נשארים שם, אולי מטושטשים לכמה רגעים, אבל עדיין דורשים מענה מועיל. ומכיוון שאנו לא מיומנים במתן מענה מועיל, אנחנו פשוט צורכים עוד…

הקשר בין מיינדפולנס למציאות חיינו

רבים כבר יודעים כי טביעת הרגל האקולוגית של הישראלים גדולה פי כמה משטח מדינת ישראל. בהערת אגב ניתן להדגיש כי מהבחינה הזו לא לגמרי משנה איפה נשרטט את הגבול המדיני. הפלונטר המדמם בו מתבוססים הישראלים והפלסטינים הוא מן הסתם הרסני, מתסכל וראוי לפתרון, אך כדאי להבין שגם אם הסכסוך הישראלי-פלסטיני היה נפתר היום כבמטה קסם, סוגיות אקולוגיות כמו מידבוּר, זיהום ואבדן מגוון ביולוגי – בין השאר – עדיין היו מאיימות על המשך קיומם השפוי של כל היושבים באזור לאורך זמן. כלומר, מבלי להקל ראש בסבל הרב הכרוך בנושא ובנרטיבים שנושאים איתם הצדדים השונים בסיפור, יש בעיה אחרת – כנראה גדולה הרבה יותר – איתה גם חשוב מאד להתמודד. בזמן ששני הצדדים נלחמים עליה, פיסת האדמה הזו עוברת תהליכים הרסניים שמשנים את פניה בדרכים לא סימפטיות, ואם לא נצליח לשנות את המגמה הרי שבעוד כמה עשרות שנים יהיה פה הרבה פחות נחמד להסתובב בחוץ – וזה לא משנה איזה דגל נניף, או אפילו אם ישרור שלום בין כל בני האדם באזור (וכן, סביר שהמאבק על מעט המים המתוקים שיישארו פה לאו דווקא יעורר שלום ואחווה בתור אופציה ראשונה). למעשה, תרגול מיינדפולנס רלוונטי גם לסיטואציה הפוליטית הספציפית בה אנו חיים. בכדי לתת מענה מועיל – לקושי ברמה האישית או גם ברמה המדינית – יש קודם כל להתבונן לעומק בבעיה, בכאב או בסבל הקיימים. להתבונן לעומק, לא לברוח, וזה לא פעם מאתגר. תרגול מיינדפולנס מטפח את היכולת שלנו לעשות זאת. זה כמובן לא אומר שכל מי שמתרגל מיינדפולנס מיד משוחרר מכל סבל שהוא, או שהוא בכלל מסוגל להכיל כל קונפליקט או קושי, אך הוא עשוי בהחלט להיות מעט קרוב יותר לזה – או קצת פחות רחוק מזה – ממה שהיה לפני שהחל לתרגל. התרגול כשלעצמו לא בהכרח מביא לפתרון הבעיות בהן מתבוננים – בוודאי לא בעיות בקנה מידה כזה – ובכל זאת, כותב שורות אלה אופטימי הרבה יותר היום מאשר לפני עשור או שניים, גם אם אובייקטיבית מצב הסביבה בעיקר הולך ומתדרדר (ובקצב הולך וגובר) והחברה האנושית בכלל – והישראלית בפרט – עוברות תהליכים מדאיגים. זה לא כי החוסן הנפשי שלי הוא בהכרח משהו לכתוב עליו בעיתון. זה מפני שהאפשרות שהחברה האנושית – או לפחות קבוצה משמעותית מספיק ממנה – תתפכח ותשקיע את מרצה בתיקון המצב נראית לי פחות מופרכת היום משנראתה לי בחלק שהכרתי מסוף המאה העשרים.

שילוב מיינדפולנס בחיי היום היום

החסמים הם אדירים, ואולי נראים כיום בלתי עבירים, אבל השיח כבר השתנה – וזה הבדל דרמטי. מצד אחד תרגול מיינדפולנס כבר איננו עיסוק אזוטרי שנעשה בשולי החברה (כשחברות כמו גוגל ואפל וגופים כמו הפרלמנט הבריטי והבנק העולמי מאמצים אותו), ומצד שני העיסוק האקולוגי התעורר. העדויות ההולכות ומצטברות והררי הידע בנושא שינויים אקולוגיים הם במידה רבה נחלת הכלל, כבר לא שמורים לעיסוקם של מדענים ואנשי שימור הסביבה בלבד (כאילו שדי בנציגות קטנה של החברה האנושית בכדי לשמור על הסביבה). כתבות בעיתונות, תכניות טלוויזיה, סרטים דוקומנטריים וכן כנסים, ועידות ואמנות בינלאומיות הביאו לכך שליותר ויותר אנשים ברור היום כי הצריכה האנושית המוגברת – ואולי נכון יותר: המופרזת – היא מכת מוות אקולוגית, במובן הכי מילולי, עבור יצורים רבים, וכבר בימינו – ולצערנו סביר שבעתיד עוד יותר – עבור לא מעט בני אדם. בשלב זה את מחיר הדמים משלמות בעיקר אוכלוסיות באזורים פחות ״נחשבים״ אך העלויות המוחצנות של החברה המערבית כבר התחילו לחזור אל אירופה ואמריקה, בין השאר עם שריפות ענק וגלי מזג אוויר קיצוני וחסר תקדים בהיסטוריה המתועדת, או עם שאריות מיקרו-פלסטיק במלח בישול ובבשרם של דגי מאכל, ומחקרים אחרונים מרמזים שגם בגופנו. אנחנו הרי יודעים שחיינו הם פסיק בזמן, שגם אם נאריך שנים עד 120, המוות (לכל הפחות במובן של התפרקות הגוף הפיסי) בוא יבוא – אלינו ואל כל מי שאי פעם פגשנו או נפגוש. אבל אנחנו גם מדחיקים את זה לרוב, לא נותנים להבנה הזו להשפיע על דרך חיינו ועל התנהגותנו, לפתוח את לבנו (מישהו אמר כבישים? טוקבקים? קבוצות אתניות או דתיות אחרות? גברים-נשים, מזרחים-אשכנזים, חרדים-דתיים-חילוניים, להט״בים, ערבים-יהודים, ימין-שמאל)… אנחנו גם יודעים שאנחנו חיים על פלנטה לא גדולה – מעין ספינת חלל מוגבלת במשאבים ששטה ברחבי יקום אינסופי ללא יכולת תדלוק או מילוי מצברים – וגם את העובדה הזו לרוב מדחיקים. ההדחקה מן הסתם באה למנוע את האימה / בעתה / חרדה שהאמיתות האלה עלולות להעלות בנפשנו. ברגע שפוקחים עיניים, ברגע שפותחים את הלב, מרגישים. ומה שמרגישים לא פעם זה כאב. זה פשוט קשה מדי לשאת את כל הקשיים, העוולות והזוועות שמתקיימות בעולם בעיניים פקוחות ובלב פתוח. להיות ער לעובדות מטרידות מבלי להדחיק אותן, באופן בריא יותר או פחות. כפרטים, רובנו מתעלמים ממותנו הבלתי נמנע, מסופיות החיים. כחברה, רובנו מתעלמים מסופיות המשאבים שבכדור הארץ.